בוקר טוב,
במהלך החודש האחרון קראתי מספר ספרים שאינם היו לרוחי ובעיקרם מהויות סתם על החיים. אולי כתובים אלו היו מענייני, אך את רב אותן שיטות כבר אני מכיר ושמעתי עליהם רבות - ואלה הספרים:
המנכ"ל והדלת המסתובבת וההרצאה האחרונה.
הספר שאני מסיימו בקרוב היינו הספר של אביגיל באב"ד - מורה של כולם, אביגיל הייתה מורה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים לפני קום המדינה ועד אחרי מלחמת יום כיפור ולסוף גם הפכה להיות מנהלת חטיבה.
סיפור חייה מרתק - ולאחר הקריאה בו הבנתי את הדקויות וההבדלים התהומיים אשר קיימים בין התרבות הישראלית כיום, לתרבות הישראלית אז.
אביגיל, גרה בעפולה, ממוצא מזרחי וגם בכתוב נשמע שהיא פדגוגית ובעלת שפה עשירה מאוד - מורה, כמו שמורה מצטיירת בעיני רוחנו.
היא גם כן מדברת על דור הולך ונעלם, על טעויות שנעשו ברמת משרד החינוך ובמערכת החינוך בכלל ועל המצב בארץ... היא מדברת על קליטת העלייה, על שילוב ילדים חלשים, על נושא ההקבצות, תחום החינוך ומקום המחנך בבית הספר.
כל הדברים האלה מעניינים וגרמו לי לקרוא את הכתוב בשקיקה.
אך הדבר שאני רוצה להדגיש, ההארה הגדולה בספר, היינה השפה העברית והתרבות שנעלמה,
השפה העברית לא הייתה שגורה אך ורק בפיהם של המחנכים אלה בפיהם של כל יושבי הארץ והתרבות הייתה תרבות עשירה עם משפטים מורכבים יותר והשפה הייתה ציורית.
ולכן במהלך כל הקריאה התנגנה לי המנגינה של "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.." למרות שזה נכתב במקום אחר ובזמן אחר... אך אולי מדבר על אותו דבר.
ולכן השאלה שנשאלת היא היכן אבדנו? וכיצד ניתן לתקן....
אני בעד קידמה, ואני דוחף לקידמה בכל מעודי - אך האם קידמה באה יד ביד עם איבוד השפה והפיכת התרבות הכתובה והמדוברת לדלה יותר?
כיצד ניתן להכשיר את המורים, להפוך את בית הספר ולהצעיד את החינוך בארץ למקום של עושר תרבותי רב יותר?
זה לא משהו שמגיע עם משכורות יותר טובות - בגלל שאי אפשר לחשוב שלאנשי ההיטק או אנשי התעשיה הפתוחה יש שפה גבוהה יותר מאשר לאחרון המורים כיום.
ואולי זה עניין של פיקוח, דקדקנות גם כלפי המורים וגם כלפי מנהלי בתי הספר.
גם אביגיל בספרה אמרה שמנהל בית הספר (למרות הערכה רבה מאוד שהייתה לה כלפיו) היה ביקורתי, דקדקן ואדם שקשה מאוד להסתדר איתו... אבל אולי בצורה זו בתי ספר נוהלו. אני חושב שכדאי גם לקרוא על המערכת יחסים בין המורים למנהל בית הספר באותה תקופה.
חבל לי להסכים עם העובדה שהתרבות תלך ותשחק עד למינימום מסוים שיהיה המכנה המשותף הנמוך ביותר בינינו, ואני בטוח שתפקידם ההיסטורי של המורים ואנשי החינוך זה לקבוע מכנה משותף גבוה יותר - וזה תפקידנו שלנו.
ונסיים בשיר:
:),
רועי שילו.
במהלך החודש האחרון קראתי מספר ספרים שאינם היו לרוחי ובעיקרם מהויות סתם על החיים. אולי כתובים אלו היו מענייני, אך את רב אותן שיטות כבר אני מכיר ושמעתי עליהם רבות - ואלה הספרים:
המנכ"ל והדלת המסתובבת וההרצאה האחרונה.
הספר שאני מסיימו בקרוב היינו הספר של אביגיל באב"ד - מורה של כולם, אביגיל הייתה מורה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים לפני קום המדינה ועד אחרי מלחמת יום כיפור ולסוף גם הפכה להיות מנהלת חטיבה.
סיפור חייה מרתק - ולאחר הקריאה בו הבנתי את הדקויות וההבדלים התהומיים אשר קיימים בין התרבות הישראלית כיום, לתרבות הישראלית אז.
אביגיל, גרה בעפולה, ממוצא מזרחי וגם בכתוב נשמע שהיא פדגוגית ובעלת שפה עשירה מאוד - מורה, כמו שמורה מצטיירת בעיני רוחנו.
היא גם כן מדברת על דור הולך ונעלם, על טעויות שנעשו ברמת משרד החינוך ובמערכת החינוך בכלל ועל המצב בארץ... היא מדברת על קליטת העלייה, על שילוב ילדים חלשים, על נושא ההקבצות, תחום החינוך ומקום המחנך בבית הספר.
כל הדברים האלה מעניינים וגרמו לי לקרוא את הכתוב בשקיקה.
אך הדבר שאני רוצה להדגיש, ההארה הגדולה בספר, היינה השפה העברית והתרבות שנעלמה,
השפה העברית לא הייתה שגורה אך ורק בפיהם של המחנכים אלה בפיהם של כל יושבי הארץ והתרבות הייתה תרבות עשירה עם משפטים מורכבים יותר והשפה הייתה ציורית.
ולכן במהלך כל הקריאה התנגנה לי המנגינה של "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.." למרות שזה נכתב במקום אחר ובזמן אחר... אך אולי מדבר על אותו דבר.
ולכן השאלה שנשאלת היא היכן אבדנו? וכיצד ניתן לתקן....
אני בעד קידמה, ואני דוחף לקידמה בכל מעודי - אך האם קידמה באה יד ביד עם איבוד השפה והפיכת התרבות הכתובה והמדוברת לדלה יותר?
כיצד ניתן להכשיר את המורים, להפוך את בית הספר ולהצעיד את החינוך בארץ למקום של עושר תרבותי רב יותר?
זה לא משהו שמגיע עם משכורות יותר טובות - בגלל שאי אפשר לחשוב שלאנשי ההיטק או אנשי התעשיה הפתוחה יש שפה גבוהה יותר מאשר לאחרון המורים כיום.
ואולי זה עניין של פיקוח, דקדקנות גם כלפי המורים וגם כלפי מנהלי בתי הספר.
גם אביגיל בספרה אמרה שמנהל בית הספר (למרות הערכה רבה מאוד שהייתה לה כלפיו) היה ביקורתי, דקדקן ואדם שקשה מאוד להסתדר איתו... אבל אולי בצורה זו בתי ספר נוהלו. אני חושב שכדאי גם לקרוא על המערכת יחסים בין המורים למנהל בית הספר באותה תקופה.
חבל לי להסכים עם העובדה שהתרבות תלך ותשחק עד למינימום מסוים שיהיה המכנה המשותף הנמוך ביותר בינינו, ואני בטוח שתפקידם ההיסטורי של המורים ואנשי החינוך זה לקבוע מכנה משותף גבוה יותר - וזה תפקידנו שלנו.
ונסיים בשיר:
:),
רועי שילו.
בתור מישהו שמכיר את אביגיל כ- 38 שנים (עוד מעט 39), אני יכול לומר שגם ניניה מדברים עברית נכונה. אולי לא עשירה כמו שלה (בכל זאת, 4 דורות) אבל אם יש משהו שאני לוקח בשתי ידיים מסבתא אביגיל, זאת השפה.
ReplyDelete